גירושין יכולים להיות מהלך משפטי מורכב אשר חשוב לתכנן ולפעול בהתאם.
על פי רוב וכמו בסוגיות אחרות בדיני המשפחה, ייעוץ משפטי נכון הינו הכרחי לניהול וסיום המחלוקת.

בית הדין הרבני הינו הגוף היחידי המוסמך לדון בענייני נישואין וגירושין. בנוסף לכך בית הדין רשאי "לקנות" סמכות לדון גם בנושאים אחרים כמו מזונות, חלוקת רכוש, כתובה  ועוד בתנאי שהנושא כרוך לתביעת הגירושין.

 בית המשפט לענייני משפחה לו הסמכות המקבילה לדון בכל נושא משפחתי פרט לנישואין וגירושין.

 

מרוץ סמכויות- הרבה פעמים קיימת ההתלבטות אצל בני זוג איפה כדאי להגיש את תביעתם כמו למשל האם כדאי לי להגיש את תביעת המזונות בבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה? לכך אין תשובה חד משמעית וזה תלוי בבחינת נסיבות המקרה.

צד המעוניין להתגרש יגיש תביעה לגט לבית הדין הרבני  ויהיה עליו להוכיח כי קיימת אחת או יותר מעילות הגירושין על פי הדין העברי, המצדיקות מתן פסק דין המחייב את הצדדים להתגרש. במידה והגבר מגיש תביעה ללא עילת גירושין עלול בית הדין לחייבו בכתובת האישה ובמידה ואישה תתבע את גיטה ללא עילת גירושין עלולה היא לאבד את כתובתה.

סרבנות גט- במקרים של סרבנות גט, הדרך היעילה ביותר הינה הפעלת לחץ על סרבן הגט כמו למשל איסור יציאה מהארץ, שלילת רישיון מקצועי, מאסר הכולל סנקציות תוך כדי המאסר בפועל ועוד ...סרבן גט יכול להיות הגבר או האישה כאשר מסרב לתת או לקבל גט.                                                                                    לסרבנות גט השלכות רבות בעיקר על האישה, כך למשל לאישה מסורבת גט אסור לקיים יחסי מין עם גבר אחר מאחר ועלולה להיתפס בבגידה ולאבד את כתובתה. כמו כן לאישה מסורבת גט אסור להינשא לגבר אחר מאחר ועודנה נשואה וכמובן חל עליה איסור להביא עוד ילדים מאחר ויהפכו לממזרים. עבור הגבר ההשלכות פחותות, גבר מסורב גט לא יכול להינשא לאישה אחרת.                                         הטלת הסנקציות על הצד המסרב מאלצות אותו לקיים את חיוב הגט.
 

חלוקת רכוש בגירושין

במהלך הנישואין בני זוג צוברים נכסים רבים, וישנם בני זוג המגיעים לנישואין כאשר ברשותם נכסים שרכשו טרם הנישואין ולכן חשוב להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתחום על מנת לדעת איך מתחלק הרכוש וזאת בהנחה שלא נעשה הסכם ממון (עליו ניתן לקרוא בקטגוריה להסכם ממון).
 

איזון משאבים- זהו כלל הטמון בחוק יחסי ממון התשל"ג- 1973 לפיו כאשר זוג מחליט להיפרד או להתגרש רכושם יתחלק באופן שווה לכל אחד. יחד עם זאת ישנם מספר נכסים אשר לא נכללים באיזון משאבים כמו קצבאות ומתנות וכן במידה ובני הזוג ערכו הסכם ממון אשר יקבע את חלוקת הרכוש.                                                                     
סעיף 8 לחוק יחסי ממון מתייחס
לחלוקה לא שוויונית וזאת במידה כי חלוקה שוויונית תפגע באחד הצדדים להליך או תמנע ממנו להתחיל בדרך חדשה. דוגמא לכך ניתן לראות כאשר צד אחד מתנער מחובותיו לבית ולמשפחה ואינו תורם את חלקו, במצב שכזה עלול בית המשפט לחלק את הרכוש באופן לא שוויוני.

יש לציין כי הלכת השיתוף מתייחסת גם לחובות משותפים שנוצרו במהלך חיי הנישואין וגם אלו יתחלקו באופן שווה בין הצדדים. יחד עם זאת, במידה והחובות נוצרו תוך "מניפולציה כספית", הפרת אמון או למשל הסתרה מאחד הצדדים עלול בית המשפט להכריע כי לא יוכר החוב במשותף.
 

פירוק שיתוף- כאשר לבני זוג יש דירה על שמם, בן הזוג המבקש להתגרש ולמכור את הדירה יכול להגיש תביעה לפירוק שיתוף לבית המשפט לענייני משפחה ויכול להגישה לבית הדין הרבני, במידה והתביעה כוללת גם תביעת גירושין.

 שימוש ע"י אחד מבני הזוג בדירה הרשומה על שני הצדדים ושלא בהסכמת הצד השני יקרא הדבר דמי שימוש ראויים  שהם מעין דמי שכירות, אותם ניתן לחייב את הצד המשתמש.
דמי שימוש ראויים יינתנו כאשר בן הזוג אשר השתמש בדירה מנע מהצד השני להשתמש אף הוא בנכס והדירה הייתה לשימושו הבלעדי. גם כאן קיימים מקרים חריגים בהם לא יינתנו דמי שימוש ראויים כמו למשל עקב צו שיפוטי המורה על הצד המבקש להתרחק מהדירה (לא יינתנו לו דמי שימוש בזמן ההרחקה בלבד) או במקרה בו צד אחד מסכל ומונע ביצוע לפירוק שיתוף.

דירה אשר רשומה רק על בן זוג אחד ובן הזוג השני טוען לזכויות בה, עליו להגיש תביעת רכוש נפרדת לזכויות בדירה ולא תביעה לפירוק שיתוף.
 

הברחת נכסים-  במקרים בהם קיים חשש כי בן הזוג ינסה להבריח נכסים, רשאי בית המשפט ליתן צווים כנגד בן הזוג שלגביו קיים החשש, על מנת לשמור על זכויותיו של הצד השני.